גמרא
פירוש
פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּאָשָׁם, פְּעָמִים שֶׁהַשּׂוֹכֵר בְּחַטָּאת וְהַשּׁוֹאֵל בְּאָשָׁם, פְּעָמִים שֶׁהַשּׂוֹכֵר בְּאָשָׁם וְהַשּׁוֹאֵל בְּחַטָּאת.
הָא כֵּיצַד? אכְּפִירַת מָמוֹן, אָשָׁם; בבִּיטּוּי שְׂפָתַיִם, חַטָּאת.
פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּחַטָּאת, כְּגוֹן שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ וְאָמְרוּ ״נֶאֶנְסָה״, שׂוֹכֵר, דְּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִיפְּטַר פָּטוּר, בְּחַטָּאת, שׁוֹאֵל, דְּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיּוֹבֵי מִיחַיַּיב, בְּחַטָּאת.
פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּאָשָׁם, כְּגוֹן שֶׁנִּגְנְבָה וְאָמְרוּ ״מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה״, דְּתַרְוַיְיהוּ קָא כָפְרִי מָמוֹנָא, דְּהָא מִיחַיְּיבִי וְקָא פָּטְרִי נַפְשַׁיְיהוּ.
שׂוֹכֵר בְּחַטָּאת וְשׁוֹאֵל בְּאָשָׁם, כְּגוֹן שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ וְאָמְרוּ ״מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה״, שׂוֹכֵר, דְּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִיפְּטַר פָּטוּר, חַיָּיב בְּחַטָּאת, שׁוֹאֵל, דְּמִיחַיַּיב בְּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ, וְקָא פָטַר נַפְשֵׁיהּ בְּמֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה, בְּאָשָׁם.
שׂוֹכֵר בְּאָשָׁם וְשׁוֹאֵל בְּחַטָּאת, כְּגוֹן שֶׁנִּגְנְבָה, וְאָמְרוּ ״מֵתָה כְּדַרְכָּהּ״, שׂוֹכֵר הוּא דְּמִיחַיַּיב בִּגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה, וְקָא פָטַר נַפְשֵׁיהּ בְּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ, בְּאָשָׁם, שׁוֹאֵל, דְּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיּוֹבֵי מִיחַיַּיב, בְּחַטָּאת.
מַאי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות נזקי ממון ד׳:י״א
רמב״ם הלכות שכירות א׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ח
סמ״ג מצוות עשה פ״ט
טור חושן משפט רצ״א:כ״ו
טור חושן משפט ש״ה:ה׳
טור חושן משפט שצ״ו:ט׳
שולחן ערוך חושן משפט רצ״א:כ״ו
שולחן ערוך חושן משפט ש״ה:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט שצ״ו:ט׳
רמב״ם הלכות שכירות א׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ח
סמ״ג מצוות עשה פ״ט
טור חושן משפט רצ״א:כ״ו
טור חושן משפט ש״ה:ה׳
טור חושן משפט שצ״ו:ט׳
שולחן ערוך חושן משפט רצ״א:כ״ו
שולחן ערוך חושן משפט ש״ה:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט שצ״ו:ט׳
לאפוקי מדר׳ אמי. קשיא לן לימא לאפוקי מדשמואל דאמר שמואלא שבועה שזרק פלוני צרור לים שבועה שלא זרק פטור, דליתה בלהבא, הכא נמי ליתה בדלהבא שתמות כדרכה או תאנס. ומקשה גופיה היכי פשיטא ליה. ואפשרב משום דהא מילתא ודאי לאו לאפוקי מדשמואל אמרה דהוה ליה לאשמועינן בבטוי דרשות בעלמא, מדאתא לאשמועינן בשומר קס״ד דאתא לאשמועינן מידי בשבועת הפקדון. ולפי׳ הקשוג פשיטא דמתני׳ היא בפרק ארבעה שומריןד, ומפרקינן דלהכי אשמועינן בשומרים משום דקמ״ל דלית ליה דרב אמי.
שומר שמסר לשומר רב אמר פטור. פי׳ לגמרי פטור ולא משתעי דינא בהדיה כלל. שאם שומר שכר הוא הראשון ומסר לשומר שכר [שני] קם השני תחתיו. ומשתעו בעלים דינא בהדי שניה. ואי אזיל ליה למדינת הים, או שהעניו ואין לו לשלם כלום פטור, משום דאמר ליה אוקמית לך גבראז בחריקאיח. וכן אם מסרו לשומר חנם פטור הראשון עד שישביעו בעלים את השני שלא פשעט. ואם נשבע שמתה כדרכה אף הראשון פטורי, אבל אם נשבע שלא פשע בה ואמרכ נגנבה או נאבדה או שאינו רוצה לישבע שמתה כדרכה הראשון חייבל, וכן הדין לדידןמ היכא דרגילי דמפקדי גבי שני׳, א״נ אשתו ובניו, א״נ דאמרינ ליה לדעתך, דלא יכול למימר לא מהימן לי בשבועה, והראשון פטור לגמרי ונכנס השני תחתיו.
ואי קשיא לך אי הכי היכי תנןס והשואל משלם לשוכר לבעלים בעי לשלומי. לאו מילתא [היא] דכיון דראשון ניחא ליה לאשתעויי דינא בהדי בעלים מצי עביד הכי דלדידיה אפקיד, וכיון שנפטר הראשון שהוא השוכר השואל משלם לשוכר, אבל היכא דאמר ליה ראשון זיל אשתעי דינא בהדי שני לא מצי בעלים למימר ליה לאו בעל דברים דידיע הוא. וכ״ש למאי דקי״ל כר׳ יוסיפ דאמר תחזור פרה לבעלים הראשונים דבעל דברים דידיה הוא, וכדאמרי׳ לקמןצ בההוא בקרא דיתמי דמשלם דמי בשר בזול וכדכתב עלה רש״י ז״לק.
ויש לי ראיה לדבר זה מדתנן בפ׳ הכונסר מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו. והוו בה בגמראש תחתיו דמאן אלימא תחתיו דשומר ושומר קמא איפטר ליה לגמרי לימא תהוי תיובתה דרבא וכו׳, אמר לך רבא מאי מסרה לרועה דקתני לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה, פי׳ וכל המפקיד לו על דעת ברזיליה הוא מפקיד. שמעי׳ ממתניתין דקתני נכנס הרועה תחתיו דראשון איפטר ליה לגמרי ולא משתעי דינא בהדיא כלל, ובהדיא דיקא עלה בגמ׳ וקאמר איפטר ליה לגמרי אלמא לגמרי פטור. וכן פירש רש״י ז״לת תחתיו דשומר, והכי משמע מתניתין מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו ואזלי בעלים ומשתעו דינא בהדי שני והראשון נסתלק. ובזה הלשון בעצמו פי׳ ר״ח ז״ל מאחר שמסר לברזיליה נפטר הרועה ודין בעל הבהמה עם ברזיליה.
ויש מי שמשיב מהא דגרסי׳ לקמןא משתבע איהו דהנהו זוזי אשלמינהוב לאמיה, ומשתבע אימיה דאותבינהו בקרטילתא ואגנוב, ובהלכות רבינו הגדול ז״לג כתוב ומיפטרד ומשמע דבתר דמתשבעא אימיה מיפטר. אבל כל אימת דלא משתבעא לא מפטר ואע״ג דנשבע דהנהו זוזי אשלמינהו לאמיה, והא לאו דיוקא הוא, דאיכא למימר דלאו דוקא בתר הכי אלא משום דאי איחייבא אימיה ומשלמה כמאן דמשלם הוא דמי, דממון אמו כשלו דמי שהכל בידו ואמו סמוכה על שלחנו. ולא מצינו זאת הנוסחא אלא בהלכות רבינו ז״ל. ושמא ומפטרי הוא ביו״דה. וכן מצאתי בהלכות פסוקות מדוקדקות ומפטרי. ושוב מצאתי כן במקצת נוסחאות ומפטרי. ואם יש לחוש לדיוק זה עדיין יש לומר ה״מ אשתו ובניו דמפקד לא מפקד להו וכל שמירתן משום שמירתן של שומרו, אבל שומר שמסר לשומר אחר דרגילי בעלים דמפקדי גבי שני, אי נמי אמרו לו מדעתך איפטר ליה שומר קמא לגמרי, ויש מכריעין כך, דאי לא תימא הכי כל הנפקד ימסור לאשתו והיא תאכל ותחדי שאין לה מה לשלם כדתנןז פגיעתן רעה. אלא שמירתן מחמתו באה והוא משלם כל מה שהן חייבין בוח. ולא נראה לי. והרמב״ם הספרדי ז״ל כתבט שהשומר שמסר פקדון לאשתו ובניו ובני ביתו והודיען שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרין שהן חייבין לשלם לבעל הפקדון ובעל הבית פטור, וכן עיקר.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדירו: הרב אלעד צלניקר, הרב יצחק פרוש, הרב אליהו רפאל הישריק, והרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
ואי קשיא לך אי הכי היכי תנןס והשואל משלם לשוכר לבעלים בעי לשלומי. לאו מילתא [היא] דכיון דראשון ניחא ליה לאשתעויי דינא בהדי בעלים מצי עביד הכי דלדידיה אפקיד, וכיון שנפטר הראשון שהוא השוכר השואל משלם לשוכר, אבל היכא דאמר ליה ראשון זיל אשתעי דינא בהדי שני לא מצי בעלים למימר ליה לאו בעל דברים דידיע הוא. וכ״ש למאי דקי״ל כר׳ יוסיפ דאמר תחזור פרה לבעלים הראשונים דבעל דברים דידיה הוא, וכדאמרי׳ לקמןצ בההוא בקרא דיתמי דמשלם דמי בשר בזול וכדכתב עלה רש״י ז״לק.
ויש לי ראיה לדבר זה מדתנן בפ׳ הכונסר מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו. והוו בה בגמראש תחתיו דמאן אלימא תחתיו דשומר ושומר קמא איפטר ליה לגמרי לימא תהוי תיובתה דרבא וכו׳, אמר לך רבא מאי מסרה לרועה דקתני לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה, פי׳ וכל המפקיד לו על דעת ברזיליה הוא מפקיד. שמעי׳ ממתניתין דקתני נכנס הרועה תחתיו דראשון איפטר ליה לגמרי ולא משתעי דינא בהדיא כלל, ובהדיא דיקא עלה בגמ׳ וקאמר איפטר ליה לגמרי אלמא לגמרי פטור. וכן פירש רש״י ז״לת תחתיו דשומר, והכי משמע מתניתין מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו ואזלי בעלים ומשתעו דינא בהדי שני והראשון נסתלק. ובזה הלשון בעצמו פי׳ ר״ח ז״ל מאחר שמסר לברזיליה נפטר הרועה ודין בעל הבהמה עם ברזיליה.
ויש מי שמשיב מהא דגרסי׳ לקמןא משתבע איהו דהנהו זוזי אשלמינהוב לאמיה, ומשתבע אימיה דאותבינהו בקרטילתא ואגנוב, ובהלכות רבינו הגדול ז״לג כתוב ומיפטרד ומשמע דבתר דמתשבעא אימיה מיפטר. אבל כל אימת דלא משתבעא לא מפטר ואע״ג דנשבע דהנהו זוזי אשלמינהו לאמיה, והא לאו דיוקא הוא, דאיכא למימר דלאו דוקא בתר הכי אלא משום דאי איחייבא אימיה ומשלמה כמאן דמשלם הוא דמי, דממון אמו כשלו דמי שהכל בידו ואמו סמוכה על שלחנו. ולא מצינו זאת הנוסחא אלא בהלכות רבינו ז״ל. ושמא ומפטרי הוא ביו״דה. וכן מצאתי בהלכות פסוקות מדוקדקות ומפטרי. ושוב מצאתי כן במקצת נוסחאות ומפטרי. ואם יש לחוש לדיוק זה עדיין יש לומר ה״מ אשתו ובניו דמפקד לא מפקד להו וכל שמירתן משום שמירתן של שומרו, אבל שומר שמסר לשומר אחר דרגילי בעלים דמפקדי גבי שני, אי נמי אמרו לו מדעתך איפטר ליה שומר קמא לגמרי, ויש מכריעין כך, דאי לא תימא הכי כל הנפקד ימסור לאשתו והיא תאכל ותחדי שאין לה מה לשלם כדתנןז פגיעתן רעה. אלא שמירתן מחמתו באה והוא משלם כל מה שהן חייבין בוח. ולא נראה לי. והרמב״ם הספרדי ז״ל כתבט שהשומר שמסר פקדון לאשתו ובניו ובני ביתו והודיען שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרין שהן חייבין לשלם לבעל הפקדון ובעל הבית פטור, וכן עיקר.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדירו: הרב אלעד צלניקר, הרב יצחק פרוש, הרב אליהו רפאל הישריק, והרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א שבועות כה, א.
ב וכ״כ הרשב״א הריטב״א והר״ן. וראה בתוס׳ בד״ה לאפוקי.
ג ובכ״י ברלין: ולפיכך תקשי.
ד שבועות מט, ב.
ה וברש״י בד״ה רב כתב ״דפטור מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו״ משמע מדבריו דעל פשיעה וכד׳ חייב הראשון לבעלים. וכ״ה ברש״י בב״ק יא, ב בד״ה ולא מבעיא. ועי׳ בחי׳ חתם סופר מה דפי׳ בשיטת רש״י.
ו ואם היה עני מעיקרא בשעה שמסר לו כתב באור שמח [פ״ד מהלכות שאלה ופיקדון ה״ט] דחייב הראשון דלא מצי לומר אוקימנא גברא לעני בחריקאי ודייק מדכתיב והעני ע״ש. וראה בריטב״א דכתב ״אע״פ שהשני הזה שאני משמע אף עני מכתחילה.
ז ובכי״א 1 הג׳: בהדי קאי. ובכי״א 2 תיקן בצד הגליון בחריקאי.
ח וכ״כ הרשב״א הריטב״א הר״ן ובנמוק״י.
ט משמע דאי פשע נפטר הש״ש לגמרי. ובנתיבות בסי׳ רצא סקל״א כתב דבש״ש שמסר לש״ח אפי׳ פשע השני אם אין לו לשלם חייב הראשון. דכיון דגרע בשמירה לא אמרינן אוקי גברא בחריקאי.
י וראה בקצה״ח רצא סקי״ב מה דכתב בשיטת הרמב״ם בזה.
כ ובכ״י ברלין: אלא נגנבה.
ל וכך מדקדק בשיטת רש״י בד״ה רב אמר. וכ״כ בש״ר. להפוקי מהשיטות שהביא הריטב״א והמאירי [ב״ק יא, ב] דנפטר השומר ראשון אף מגניבה ואבידה כיון ששמרה השני כדינו נפטר אף הראשון מגו״א, וראה מש״כ בחידושי רבינו חיים הלוי בהלכות נזקי ממון פ״ד הי״א.
מ דקיי״ל כר׳ יוחנן דאמ׳ אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר היכי דוודאי מסכים הבעלים פטור שומר ראשון לגמרי.
נ צ״ל: דאמר.
ס לעיל לה, ב.
ע ובכי״א 1,2 : את.
פ וכ״פ הרי״ף.
צ מב, ב.
ק שם בד״ה ומשלם.
ר ב״ק נה, ב.
ש שם נו, ב.
ת בד״ה אלא.
א מב, ב.
ב ולפנינו שם: דהנהו זוזי אותבינהו.
ג הרי״ף כד, א.
ד ולפנינו בגמ׳. ופטור.
ה וז״ל הרשב״א ומפטרי ביו״ד גרסי׳ כלומר איהו פטור בשבועתו ואיהו פטורה בשבועתה״.
ו ראה בנתיבות רצא סקכ״ב דביאר דהמפקיד אצל חברו סתם אינו שומר עד שיאמר בפרוש שמור לי, וא״כ ב״ב שמניח בסתם דברים שלו בידם אינם מקבלים דין שומר.
ז ב״ק פז, א.
ח וכ״כ תוס׳ לקמן מב, ב בד״ה כל בשם ר״ת וכ״כ הרשב״א בשם ר״ת ודחה פי׳ זה ע״ש.
ט בהלכות שאלה ופקדון פ״ד ה״ט וע״ש במ״מ ובגר״א ובמשנה למלך הלכה ח׳.
הערות
Gemara
Peirush